די לבכות שבי ליד השולחן

כולם ישבו לשולחן החג חוץ ממנה , רותי היתה רווקה בת 45 ומאות בחורים שאיתם יצאה לא רצו אותה היא היתה ממש מיואשת ובעיקר בחגים. כולם ישבו על הבעלים והילדים שמחים ואוכלים בשולחן החג והיא כל חג ישבה בחדר ובכתה
ראש השנה לא היה שונה היא ישבה בחדר ולא הסכימה לשבת עם כולם לשמוח בחג. היא בכתה בקול רם ואף אחד לא מתייחס אליה הם כבר התרגלו ולא ניסו בכלל לעודד אותה כי תמיד זה נגמר בעוד בכי וצעקות. היא הסתכלה בחלון ובכתה…
בדיוק חזרו מהתפילה מרן ומספר בחורי ישיבה שליוו אותו, הם שמעו בכי של אשה והרימו עיניים למעלה הרב לא היסס לרגע! ואמר ליעקב, הבחור המבוגר בחבורה,בוא הולכים! לאן? שאל,
אל תשאל שאלות! בוא
הם עלו למעלה לקומה השלישית ודפקו בדלת, בני הבית כמעט התעלפו! מרן בכבודו ובעצמו! איפה האשה שבוכה? שאל, הם קראו לה מייד!
אמר לה מרן עכשיו נגבי את הדמעות ושבי לאכול בשמחה כי בחג הבא כבר תשבי לך עם בעלך!
רותי הייתה המומה!
את מבטיחה לאכול בשמחה?
כן ענתה רותי!
מרן אמר ליעקב אתה שומע? יש פה אישה צדיקה שמתגברת על הכל העיקר להיות שמחה בחג! אתה רואה?
הם עזבו את הדירה חזרו לביתם
לאחר החג התקשר מרן ליעקב ואמר לו תתקשר לרותי ותפגשו, זה הזיווג שלך, אתה שומע?
לאחר כמה מפגשים קבעו תאריך לחתונה וכמובן הזמינו את מרן להיות עורך הקידושין
בחג הבא ישבו רותי ויעקב בשמחה עצומה ליד שולחן החג ולא הפסיקו לדבר בשבחו של מרן